1ה' מסיני בא: הטעם ה' נגלה עלי כאן כדי שאברך את ישראל, והנה ברכותי מפי עליון. ואמר שבא מסיני שהוא המקום שנגלה עליו תחלה, ובבואו לכאן, הנה כבודו זורח ומופיע משעיר ופארן שהם בין הר סיני והר נבו, ובא למו, בשביל ישראל, כדי לברכם.2מימינו אשדת: מימין לאשדת הפסגה הזאת שהיה משה עומד אז בתחתיתה. וטעם זכירת הימין, כי סיני ושעיר ופארן כלם לדרום הר נבו, והדרום נקרא ימין, והצפון נקרא שמאל. ואין הכוונה כלל על מתן תורה, שאם כן היה לו לומר אל סיני, לא מסיני. אשדת כתיב מלה חדא, והוא מן אשדות הפסגה, וי"ו מימינו הוא על דרך בנו בעור, והיתה מתחלתה וי"ו הכנוי, על דרך מטתו שלשלמה שהוא על דרך לשון ארמי, שמיה די אלהא, אלההון די שדרך מישך, ובמשך הזמן נשכח עיקר הוראתה, וחזרה להיות אות נוספת, לפיכך מצאנוה גם אצל שם שהוא לשון נקבה, כגון חיתו ארץ, וכן כאן מימינו אשדת. מלת דת איננה לשון עברי, ואף לא לשון ארמי, אלא לשון פרסי. הטעמים הם מסכימים תמיד עם הקרי, וכאן הקרי הוא אש דת בשתי מלות, לפיכך היה מן ההכרח שיהיו הטעמים בלתי מסכימים עם פירושי. אֶשְדָת בתי"ו בלי סמיכות, כמו עזרת מצר, חכמת ודעת, וזולתם.3אף חבב עמים: חבב מלשון בחֻבי איוב ל"א ל"ג שענינו בחיקי, והכוונה נושא בחֵיקו דרך חבה, ואולי מזה לשון חִבָה. עמים, הם השבטים.4כל קדושיו: כל קדושי ה' שהם העמים השבטים שזכר, שהם כלם קדושים, הם בידך, סימן אהבה, כמו והיית עטרת תפארת ביד ה' וצניף מלוכה בכף אלהיך ישעיה ס"ב ג'.5והם תכו רגליך: תכא בארמי שלחן, והפעל מורה בלשון ערבי ישיבה אל השלחן, והכוונה: הם יושבים לפנים כמסובין על השלחן, לקבל דבריך וברכותיך אשר תברכם, כאדם היושב אל השלחן ומצפה למזון.6תורה צוה לנו משה: כך הם אומרים, כלומר הם מקבלים עליהם לקיים תורת ה' וכן פירש רש"י, וכן הוא בתרגום ירושלמי. מורשה לנו קהלת יעקב באור נתה"ש.7ויהי בישרון מלך: מאחר שהם אומרים תורה צוה לנו משה, הנה כבר יתכן לומר עליהם שיש בהם מלך בהסכמת ראשי העם והעם כלו. ויהי על ישרון למלך אינו אומר כמו והיה ה' למלך על כל הארץ, אלא ויהי בישרון מלך, והיא מליצה אמורה בבחינת התועלת הנמשכת ממנו, כמו המלך אין בך אם יועצך אבד מיכה ד' ט', וכן בימים ההם אין מלך בישראל. והנה עתה בהיות בהם מלך, והם עם מסודר בהנהגה נכונה שהסכימו בה כלם, ראויים הם לברכה.8ויהי מתיו מספר: שיהיו נחשבים בפני עצמם, מפני רבויים וגבורתם, ולא יהיו טפלים לשבט אחר; ואולי כאן רמז לשמעון, שיהיה טפל לשבט יהודה, ולפיכך לא הזכירו.9ואל עמו תביאנו: בשלום מן המלחמה, כטעם אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם, ואין הכוונה לאחר הגלות כדעת האפמאן וגיז', שאם כן היה לו לומר ואל ארצו לא ואל עמו תשיבנו לא תביאנו. ואם היה כדבריהם שהברכות האלו נכתבו בימי גלות בבל, איך האריך כל כך בברכת יוסף יותר מכל שאר השבטים? והלא אז כבר היה שבט יוסף אובד בארץ אשור. ואם היה הכותב מירבעם ואילך, איך היה ששבֵחַ כל כך לוי, וְשִׁבֵחַ עם זה גם יוסף שהיה שונאו? כי הכהנים והלוים הוכרחו להתרחק מעשרת השבטים דברי הימים ב' י"ג ט'. ובמאמר ידיו רב לו, מלת רב משרש ריב, כמו ישלח להם מושיע ורב והצילם ישעיה י"ט כ', והנה רב הוא כאן כמו שם דבר, ולפיכך בא בלשון יחיד, אע"פ שידיו לשון רבים, כאילו תאמר ידיו מָגֵן לו, על דרך ורוזנים מִשְחָק לו חבקוק א' י'.10ועזר מצריו תהיה: יהודה יהיה מושיע ורב לעמו, ואתה ה' תהיה עזר לו ליהודה להצילו מצריו.11אשר נסיתו במסה: משה מתרעם על מות אחיו אהרן על לא פשע, עיין אוהב גר עמוד כ"ב, ועיין רש"י, והוא מרז"ל בספרי. והמאמר הזה אי אפשר שיצא מפי אדם אחר, זולתי משה אחי אהרן, וכל שכן שלא יתכן שיאמרהו אדם מאוחר לאהרן כמה דורות. והנה המקום אשר בו נגזרה גזרה על משה ועל אהרן לא נקרא מסה אלא מריבה, ומסה הוא מקום הצור הראשון שמות י"ז ז', נראה כי משה דרך הלצת השיר הוסיף כאן למי מריבה שם מסה. ואולי נכון יותר לפרש אשר נסיתו במסה על הצור הראשון, והטעם במסה נסית אותו ועמד בנסיון ולא יכלת להענישו, ועכ"ז חזרת לריב עמו במריבה וענשת אותו. וא"ת והלא אהרן לא נזכר כלל בצור הראשון, אין זו קושיא, כי אעפ"י שלא נזכר, הנה אהרן היה תמיד עם משה. ותלמידי יהודה אריה לוצאטו מוסיף כי לכך הקדים להליץ בעד אהרן, מפני שהיה רוצה לשבח את הלוים בענין העגל האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו,והיה אפשר לבעל דין לטעון ולומר והלא אהרן ראש הלוים עשה את העגל; לכך הקדים והזכירו לשבח.12האומר: חוזר ללוי.13כי שמרו: אלא שמרו, כדרך כי שלפניו לא.14ברך ה' חילו: מתוך שהזכיר הקרבנות, שהיו לכלל האומה, התפלל על כלל העם, כלומר על ידי הקרבנות יתברכו במקניהם חילו ובפרי אדמתם פעל ידיו וינצלו מן האויבים. חילו ופעל ידיו של יעקב וישראל, לא של לוי, כי לא היה ללוי חיל, ולא היו ללוי קמים ושונאים. ופעל ידיו תרצה, אין הכרח שידבר בקרבנות, כי מצאנו שרש רצה שאינו מדבר בקרבנות, ובפרט בכל הפרשה הזאת מצאנו שרש רצה קרוב לענין ברכה, עיין פסוק י"ו כ"ג כ"ד.15לבנימין אמר ידיד ה': הידידות והקורבה הזאת נראה לי שהיא נבואה על מה שנשאר שבט בנימין דבק במלכות בית דוד ובעבודת ה', ולא התחבר לעשרת השבטים עם ירבעם; ולא הזכיר זה אצל שבט יהודה, כי לא לצדקה תחשב להם כל כך, מאחר שהיה דוד ממשפחתם, והנה נבין טעם סדר השבטים בפרשה הזאת: פתח בראובן להיותו הבכור, ואח"כ השבטים אשר נאמנו עם דוד, והם יהודה לוי ובנימן, אח"כ יוסף ראש עשרת השבטים, ואח"כ השאר. ותלמידי מוהר"ר אברהם חי גריגו אומר כי אולי הזכיר לשונות חבה וגעגועין אצל בנימין להיותו בן זקונים וילד געגועים ליעקב.16וממגד גרש ירחים: היוצאים כל חדש, לא שהירח מבשלם, שא"כ אין טעם לרבוי ירחים. גרש, נ"ל כמו הפוך שֶגֶר בהמה.17ורצון שכני סנה: האל אשר שכן על ההר הנקרא על שם הסנה, והוא סיני רמב"ן, ואין לפרש על שנגלה למשה בסנה, כי אז לא שכן האל בסנה, רק כרגע נגלה בו. טעמי התבות האלה משובשים, וצריך להגיה ורצ֖ון שכנ֣י, וכן מצאתי אח"כ בכ"י על קלף עם תרגום שנכתב קודם שנת קע"א.18בכור שורו הדר לו: בכור שורו איננו יהושע, כי כאן הוא אומר כי השור הזה הוא בעל קרני ראם, והקרנים הם רבבות אפרים ואלפי מנשה, והדבר ברור שאין זה נופל על יהושע, אלא על שבט יוסף כולו; כי אמנם יהושע לא עשה מלחמותיו על ידי אפרים ומנשה בלבד, אלא על ידי ישראל כולו. על כן נראה לפרש בכור שורו הדר לו, הוא יוסף שהוא דומה לבכור שור, הדר לו וקרני ראם קרניו. ודוגמתו וסלעו ממגור יעבור ישעיה ל"א ט', אשור שהיה דומה לסלע תקיף, יעבור מיראה ופחד. והרי זו מליצה נהוגה, להפריד התכונה מהנושא אותה, ולומר מעלתו, כבודו וגדלותו של פלוני והכוונה: פלוני שהוא בעל מעלה וכבוד וגדולה: ודומה לזה בשאר לשונות אומרים S.M. - S.E. V.E. - V.S. וזולתם. ואין הפרש בין המליצות האלה ומליצת בכור שורו, וסלעו ממגור יעבור, אלא שמעלה וגדולה וחבריהם הם שמות המקרה המורים מתחלתם על תכונה מן התכונות, אבל סלע ובכור שור הם שמות דברים המורים על גופים ידועים, ורק בהשאלה שיריית יורו על תכונות ידועות, כי בכור שור יורה על הכח, והסלע יורה תכונת המקום אשר לא יוכל אויב לבא שם.19שמח זבולן בצאתך: על שם זבולן עם חרף נפשו למות ראב"ע. כי לשון יציאה מורגל בענין המלחמה, ולא בענין ההליכה בים. ואע"פ כן המקרא שאחריו מדבר בסחורה בים, אבל אין נראה שידבר בזכוכית, כי איננו טמונה בחול, אבל מן החול יעשו אותה. ואולי כדעת ראז' מדבר בכסף וזהב ואבנים טובות הנמצאים בחול ובמעי הארץ, ודרך ים יבאו לארץ ישראל.20וירא ראשית לו: ענין בחירה, כמו כי ראיתי בבניו לי מלך, ואתה תחזה מכל העם.21חלקת מחוקק: אין הכוונה על קבורת משה, כי נבו בחלק ראובן, לא בחלק גד, רק הפירוש כדברי ראב"ע והעד כי כתוב, בערי גד שהיו ערי מבצר במדבר ל"ב ל"ו, ואין לומר שהם בנו אותן ועשו אותן ערי מבצר כי זו מלאכה ארוכה היא וצריכה ימים ושנים, אבל נראה שחזרו לבנות מה שנהרס באותן הערים שהיו כבר ערי מבצר. היה ראוי להטעים צדקת ה' עשה, עשה עם ישראל צדקת ה' ומשפטיו, כלו' הצדקה והמשפטים שצוה אותם ה', ובה"ט אולי פירשו כאנקלוס על משה. ועתה שנת תרכ"א נ"ל כי חלקת מחוקק נאמר על קבורת משה, וספון נאמר על משה, וסוף הפסוק חוזר לגד, עיין תרגומי.22ים ודרום ירשה: לא שנחלתו מערבית דרומית כי היתה בצפון ולא היתה לא במזרח ולא במערב אלא באמצע, אבל מפני שהיה הירדן למזרחו, אמר לו שיירש לצד מערב ששם הפלשתים, ומשם יוכל להתפשט גם לצד דרום בארץ פלשתים.23ברוך מבנים אשר: ברוך יותר משאר בנים, ואמר כן מפני שהזכירו אחרון.24יהי רצוי אחיו: הרצוי לאל יותר מכל אחיו, והוא פירוש ברוך מבנים. רְצוּי אחיו, כמו גְדוֹל בניו, צְעיר אחיו, ואין ענינו רצוי לאחיו.25ברזל ונחשת מנעלך: ארצך תהיה שמורה, כאילו היא נעולה במנעולי ברזל ונחשת.26וכימיך: כל ימיך, כל הימים.27דבאך: הַשְקֵט שלך. בלשון ערבי. פפייפער וראז'.28רוכב שמים בעזרך: הרוכב בגאותו שחקים, הוא בעזרך.29מעונה אלהי קדם: אלהי קדם הוא לך למעון ולמחסה מלמעלה ראב"ע, והוא ג"כ זרועות עולם לתמוך אותך מתחת.30ויכחשו אויביך לך: המליצה הזאת מצאנוה בחמשה מקומות, כאן בבנין נפעל, ובשמואל ב' כ"ב מ"ה בני נכר יתכחשו לי, בהתפעל, ובתהלים מצאנוה שלש פעמים בפיעל, בני נכר יכחשו לי י"ח מ"ה, ברב עזך יכחשו לך אויביך ס"ו ג', משנאי ה' יכחשו לו פ"א י"ו. והנה קצת מן המפרשים פירשו המליצה הזאת מענין כחישות ורזון עיין רד"ק שרש כחש, ורעב"ע בתהלים פ"א י"ו; ופירוש זה לא יועיל באותם שבאו בפיעל, וגם באותם שבאו בנפעל ובהתפעל יקשה, כי מצאנו ענין הכחישות בבנין הקל, ובשרי כחש משמן תהלים ק"טו כ"ד ומה מקום עוד לנפעל והתפעל? וכי האויבים יעשו עצמם כחושים ורזים ברצונם? כי מלת לו בלתי מתפרשת יפה - ורוב המפרשים והמתרגמים פירשו כמשמעו ענין כחש וכזב, ואמרו שהכוונה יסתירו שנאתם ויחניפו לך מפני היראה; וזה בעיני פירוש מגונה מאד, כי ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, אבל שיחניפו לו, ובקרבם ישימו ארבם, אין זו ברכה; ויותר הוא מגונה במקראות האמורים כלפי האל, כי איך יתכן לומר כי משנאי ה' יחניפו לו? אם כהתל באנוש יהתלו בו? - לפיכך נראה לי כי המליצה הזאת היא לשון מושאל, וענינה: לא יהיו מה שהיו מלפנים, כי תאבד מהם גבורתם, באופן שמעשיהם עתה יכחישו מעשיהם מקודמים, כאילו אי אפשר שהם עשו הגבורות המסופרות עליהם, וכאילו הם בעצמם יכחישו בפיהם את עצמם, ויאמרו לך איננו אותם שהיו מפורסמים בגבורתם. וכיוצא בזה בלשון צרפת אומרים se démentir. וגם חוץ מהמקראות הנזכרים למעלה מצאנו שרש כחש בהוראה הזאת המושאלת, והוא חבקוק ג' י"ו כחש מעשה זית, ויפה פירש ראב"ע: כאילו לא היה זית בתולדתו. והנה ההוראה הזאת משפטה להאמר בבנין התפעל כמו בלשון צרפת se démentir, או בנפעל, וכמו זר יֵחָשֵב היותה נאמרת גם בפיעל, ומכל מקום אין זה באמת דבר זר וחדש, כי כבר מצאנו פיעל בא במקום התפעל, כגון פִּתַּח הסמדר, והכוונה פתח את עצמו, לא פתחה אזנך ישעיה מ"ח ח' לא פתחה את עצמה, ולבו רחק ממני ישעיה כ"ט י"ג כתרגומו, אף כאן כִחֵש את עצמו מעשה זית, בני נכר יכחשו עצמם לי.
